פסק-דין בתיק ת"א 1675-08

ביסוד ההליך ניצבת טענת התובע כי הותקף על-ידי הנתבע, מאבטח במועדון-לילה, עת ביקש לבלות במועדון עם חבריו.

א.   ההליך והצדדים לו

1.        ביום 21.7.2007 סמוך לחצות הליל הגיע התובע, רווק יליד 1982, למועדון-לילה הידוע בשם "המודה-בר" (להלן המועדון). הנתבע הועסק באותה תקופה כאחד המאבטחים במועדון. אל התובע נלוו חברים שעימם ביקש לבלות במקום.

2.        שעות ספורות לאחר מכן, בשעה 2:55 לפנות בוקר, הגיע התובע לחדר מיון של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה כשהוא בהכרה ומתלונן על חבלה בפנים, בחזה ובבטן ואפו מדמם. התובע אובחן כסובל משבר בעצמות האף.

3.        לטענת התובע הותקף על-ידי הנתבע, והנתבע היה מי שגרם לפציעתו. הנתבע הכחיש כל קשר לתובע או מעורבות באירוע בו נפגע (להלן האירוע). המועדון, שנתבע מלכתחילה אף הוא, נמחק מכתב-התביעה בשלב מוקדם של ההליך על-פי בקשת התובע.

ב.   גדר המחלוקת

1.        אין מחלוקת על-אודות עצם הגעתו של התובע למועדון ביום האירוע או על פגיעתו כפי שאובחנה בבית-החולים. גם אין מחלוקת על כך שביום האירוע הועסק הנתבע על-ידי המועדון כמאבטח במקום, זאת לצד מאבטחים נוספים. הפלוגתה הטעונה הכרעה נושאת אופי עובדתי ועיקרה בשאלה אם הנתבע הוא שתקף את התובע וגרם לפציעתו, כנטען בכתב-התביעה. נקבע ששאלה זו שעניינה באחריותו של הנתבע למעשה התקיפה המיוחס לו תתברר ותוכרע תחילה, בנפרד מסוגיית הנזק [ראו החלטה מיום 16.5.2010].   

2.        מטעם התובע העידו התובע עצמו וחברו יואב רוקח שנלווה אליו למועדון ביום האירוע ונטען שהיה עד להתרחשותו (להלן עד התובע או מר רוקח). מטעם הנתבע נשמעו עדויותיהם של הנתבע והשוטרת זהבית בן לולו שגבתה מהתובע הודעה שעות ספורות לאחר האירוע, במסגרת בירור תלונתו במשטרה. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

ג.    דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות, בתצהירים ובנספחיהם והתרשמתי מן העדויות שנשמעו לפני מצאתי שיש לדחות את התובענה. להלן יובאו הטעמים לכך.

• 1.      כללי

התובע הוא המוציא מחברו. עליו הנטל להוכיח את תביעתו על כל פרטיה ודקדוקיה במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כך שבתום הבירור תיטה הכף לטובת גרסתו. בתוך כך נדרש התובע להראות ולשכנע שהותקף על-ידי הנתבע וכי הנתבע היה מי שפגע בו וגרם לפציעתו. נחה דעתי שהתובע לא נשא בנטל זה כלל ועיקר. כפי שיובהר ויודגם להלן, בכל אחד ואחד מן הנדבכים הנחוצים להבנת האירוע בו נפגע התובע ולקביעת חלקו של הנתבע בו כשל התובע במסירת גרסה ברורה, עקבית, אחידה ומשכנעת. ראיותיו של התובע עוררו סימני שאלה רבים שנותרו בעינם והם חותרים באורח מהותי תחת הגרסה שעל-יסודה הוגשה התובענה.

• 2.      הרקע לאירוע וסיבתו

לא עלה בידי התובע לדבוק בתיאור אחד שיבהיר את הרקע לאירוע ונסיבות התרחשותו.

א.   התובענה הוגשה בעטיו של מעשה תקיפה שאותו ייחס התובע לנתבע. הוטעם שלתקיפה הנטענת לא קדמה התגרות מצד התובע ולא הייתה לה סיבה נראית לעין [סע' 3 לתצהיר התובע ת/1]. ההיכרות בין התובע לנתבע הייתה כללית ונבעה מהיותו של התובע מבאי המועדון [עמ' 8 לפרוטוקול]. בעדותו לפני הדגיש התובע את היות התקיפה סתמית ומשוללת עילה גלויה [שם, בעמ' 18].

ב.    הודעת התובע במשטרה נמסרה בליל האירוע לשוטרת בן לולו, שעות ספורות לאחר האירוע ובעוד התובע שוהה במרכז הרפואי רמב"ם [ נ/1; להלן ההודעה במשטרה]. מן ההודעה במשטרה מצטיירת מציאות שונה מזו שתיאר התובע בעדותו לפני. עולה ממנה שהתובע נתקל בבעיית כניסה למועדון ובעטיה התבקש להתלוות למאבטחים במקום.

ג.    גרסה שונה, שלישית, הובאה בעדות התובע בחקירה הנגדית. בגדרה טען התובע שכבר נכנס אל תוך המועדון פנימה לאחר שעבר את הסלקציה בכניסה ורק לאחר שנכנס התבקש להתלוות למאבטח ולצאת החוצה. בנקודה זו סתר את עצמו עד התובע, לגביו נטען שהיה עד ראייה לאירוע. תחילה העיד שהתובע יצא מתוך המועדון בטרם הותקף, לאחר מכן סייג דבריו ועלה מהם שהתובע עבר את הסלקציה בכניסה אך עדיין לא נכנס אל תוך המועדון פנימה [עמ' 21 לפרוטוקול, השוו שורות 13-11 לשורות 20-18].

ד.    התובע עומת עם הפערים בין גרסאותיו השונות אך התכחש לקיומם. תשובותיו לא הותירו רושם אמין, בלשון המעטה. משנשאל על-אודות טיבה של הבעיה בה נתקל בכניסה למועדון ניכר ניסיונו לגמד אותה כמרכיב באירוע ולהימנע מלספק תיאור מלא, כן וישיר של כל המסכת העובדתית הצריכה לעניין. בלשונו: " מדובר בעיכוב אולי או כוונתי אולי לאיזשהו עיכוב שנגרם לנו בכניסה זאת הכוונה. [...] אני לא יכול להסביר מה הסיבה, כי אני יודע את הסיבה וכמו שהצהרתי לא נראית לי סיבה לעין אין סיבה לכך שהתוקף תקף אותי" [עמ' 16 לפרוטוקול]. בנושא מרכזי זה, כמו גם בהקשרים אחרים של עדותו, בחר התובע לגלות טפח ולהסתיר טפחיים ולא חשף את טיבו הממשי של האירוע שעליו נסבה תביעתו.

• 3.      אופי האירוע